באר היטב חשן משפט ק״ל

1 עדים. ל"ד קאמר אלא ה"ה אם כתב לו התקבלתי כמ"ש ס"ג וד' וה"ה אם מוד' הלוה שפרע. סמ"ע:

2 שנודע. כתב הסמ"ע דבמלוה ע"פ איירי דאילו היה שטר ביד המלוה ה"ל כנודע שלא פרעו וכמ"ש בסימן קכ"ט ס"ח ע"ש ומה שסיימו הט"ו בין שנתחייב לו בשטר כו' לא קאי ארישא כ"א אסיפא ע"כ והב"ח כתב דה"ה מלוה בשטר אם הלוה יכול לברר שיש עליו תברא עכ"ל הש"ך והט"ז הסכים לדעת הסמ"ע דהא אפילו יש ביד הלוה שובר מ"מ הערב היה חייב כ"ז שהשטר ביד המלוה וא"י לדחותו שמא יש שובר כמ"ש הב"י ס"ס קכ"ט וא"כ ודאי חייב הלוה לשלם לערב בזה וזה ברור עכ"ל:

3 וטוען. פי' אפי' אין הלוה מביא ראיה שפרעו אלא שטוען כן. סמ"ע:

4 כלום. בטור איתא הטעם שלא הרשוהו לפרוע אלא כשאינו פרוע עדיין ולא כשהוא פרוע ומדכתב שלא הרשהו משמע דבהרשאתו תליא דאם היה רוצה לא היה מוכרח לפרוע דיכול לו' שמא כבר פרעך הלו' דבמלוה ע"פ איירי כמ"ש ומזה יש קצת סתירה למ"ש הרמ"א בסימן קכ"ט סט"ו דהקבלן א"י לו' כן והכא קאי גם אקבלן עכ"ל הסמ"ע ובמ"ש בשמו בסי' קכ"ט ס"ק ל"ד נתיישב זה וכ"כ הט"ז כאן ע"ש:

5 ראיה. פי' שהביא שטר שנכת' על הלואה ואין לחוש שמא נתן שובר ללוה דחששא רחוקה היא ואע"ג דבסמוך גבי ערב שתובע ללוה בהשט' חוששין שמא פרע למלוה והחזירו ונפל כו' שאני התם דאין השטר ביד המלו' ואינו ראיה לערב משא"כ שהמלוה תובע לערב. ט"ז:

6 בשבילו. פי' הסמ"ע דאפי' טען הלוה שפרע להמלוה אח"כ וה"א דאפי' למ"ד בסי' קכ"ח דהפורע חובו של חבירו חייב הלוה לשלם לו מודה הכא דפטור כיון דפורע בלי ידיעתו והוא חזר ג"כ ופרעו קמ"ל דערב שאני דמחשב כאילו פרעו ברשותו וכדמסיק בס"ב עכ"ל והש"ך כתב דנ"ל פשוט אם הוא מלוה ע"פ וטוען הלוה חזרתי ופרעתי כי לא ידעתי מפרעון שלך פטור הלוה אע"פ שמביא הערב ראיה שפרע למלוה שהביא אז ראיה שלא נפרע ואף בא"ל ערבני הדין כן ולא פליג שום פוסק בהא דנהי שיש לערב רשות לפורעו ולא הוי כפורע חובו שלא מדעתו מ"מ בהא לא עדיף מאיש אחר שהיה לו להודיע ללוה שפרע עבורו ומהיכי תיתי ה"ל ללוה לאסוקי אדעתיה שפרעו וכיון שלא הודיעו איהו דאפסיד אנפשיה כו' ע"ש * מיהו יש לדחות ולו' מאחר שמיירי שהלוה נתחייב בדין כמ"ש בעה"ת והביאו הסמ"ע ס"ק ה' א"כ ה"ל ללוה לאסוקי אדעתיה שיתבע את הערב ולא ה"ל לפרוע עד שיודיע להערב וק"ל:

7 ערבני. וכן דעת רי"ו וכתב שם דעת רב סעדיה גאון ועיין בתשובת מהרי"ט סי' קכ"ב ובתשובת מהרשד"ם סי' קי"ח. ובתשובת מהר"א ששון סי' קכ"ג. ש"ך:

8 מאליו. הטור ובעה"ת כתבו דוקא כשא"ל ערבני אז חייב אפי' פרע מעצמו עד שלא ירד המלוה עם הלוה לדין אבל כשלא א"ל ערבני פטור וכן נ"ל עיקר וכ"מ בתשוב' מבי"ט ח"א ס"ס מ"ב ע"ש. שם:

9 לגבות. עיין סי' קכ"ט ס"ח בהג"ה ומ"ש שם דהיינו דוקא היכא דגם הלו' נתחייב בדין אלא שא"י לגבות ממנו בדין כו' ע"ש. סמ"ע:

10 אפי'. ואם כ' לו המלוה התקבלתי עיין בש"ך שהאריך בזה ועיין בסמ"ע ובט"ז מ"ש ג"כ בזה אם יכול הלוה לומר פרעתי להערב ע"ש מה שחלקו בזה לדינא:

11 קבלתי. ואם יש עדים להערב שפרע למלוה והשט"ח דמלוה בידו אע"פ שלא כ' לו קבלתי האמינוהו והעמידוהו במקום המלוה כיון שידוע שנעשה ערב עכ"ל הסמ"ע וכן מוכח בסי' קל"ב ס"ד להדיא ע"ש ובתשובת מהרשד"ם סי' כ"ה. ש"ך:

12 בעצמו. וכן דעת בעה"ת ורוב הפוסקים ועיקר וכ"ש למה שהעליתי דהלו' יכול לטעון פרעתיך א"כ פשיטא דאינו טורף לקוחות. שם:

13 שהניח. כאן לא כתב המחבר דדוקא בדהזכיר לו הלוה לקיחת השטר כמ"ש בסי' נ"ח ס"א כיון דידע הערב שהלוה לו בשטר ושהשט"ח עדיין ביד המלוה עכ"ל הסמ"ע ואע"ג דכ' בעה"ת ומביאו ב"י שם דאף שהזכיר לו השטר פטור כל שלא א"ל בפי' שיקח השטר. ערב שאני שהוא נותן המעות שלו ולחזור ולתבוע את הלו' לא ה"ל ליתן בלא שטר וא"י להוציא מהלו' בלא שטר. שם:

14 שיודיע. דאם הי' מודיעם הי' גובה מהם אם הם גדולים ולהרמ"א דמפרש שהם קטנים ה"ה אפי' הודיעם לא הי' גובה מהם ואפי' הכי הי' המלו' גובה מהערב כמ"ש בסי' ק"י סעיף ג' אלא דאם הודיעם שמא היו פורעים מעצמן וכ"כ התו' פרק ג"פ ריש ד' קע"ד שם:

15 גדולים. עד"ר שם הוכחתי דעת הטור וכמה גדולים דאפי' פרע בקטנותן ולא אודעינהו חוזר על היתומים אחר שיגדילו ונפרע מהן עכ"ל הסמ"ע וזה פשוט לשטת הטור וסייעתו דסברי דגובה מיתומים גדולים וק"ל. שם:

16 עיקר. ולע"ד צ"ע אם יש להוציא ממון מהיתומים כיון דדעת הרמב"ם ור"י מיגאש והראב"ד ומביאו בס' המאור ובעה"ת דמיירי ביתומים גדולים ע"ש. שם: